פסק-דין בתיק ב"ל 22603-11-11

1.                התובע הגיש לנתבע בחודש 01/2011 תביעה להכרה בתאונה שארעה לו, תוך כדי ועקב עבודתו כשומר, במהלך שוד בו נקשר התובע למשך 4 שעות והוכה בכל חלקי גופו - כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

2.                ביום 10.5.12 הגיש הנתבע לתיק בית הדין הודעה על ההכרה בפגיעה מיום 14.9.10 כ"פגיעה בעבודה", ועל אישור תשלום דמי פגיעה לתובע בגינה.

3.                בתגובת התובע להודעת הנתבע מיום 23.5.12, מחה התובע על התארכות ההליכים עד לקבלת החלטה בעניינו על ידי הנתבע, כאשר לטענת התובע כל המסמכים הרלוונטיים הונחו בפני הנתבע כבר בחודש 11/2011, וההכרה בתביעה באה רק לאחר הגשת התביעה לבית הדין - דבר המצדיק חיוב הנתבע בהוצאות. כמו-כן, ביקש התובע להכיר בשלושת הפגימות שפורטו בכתב התביעה כפגימות הנובעות מתאונת העבודה שהוכרה על ידי הנתבע:

א.                 פגיעה בעמוד השדרה;

ב.                  פגיעה נפשית;

ג.                   מחלת הסוכרת.

4.                בהודעתו מיום 7.6.12, הבהיר הנתבע כי הפגימות היחידות שהוכרו כתוצאה מתאונת העבודה הינן: פגיעה בעמוד השדרה-כאבי גב תחתון, כאבי ראש ופגיעה נפשית, ואילו מחלת הסוכרת לא הוכרה על ידי הנתבע, כנובעת מתאונת העבודה.

5.                בדיון מיום 18.6.12 ביקש התובע למנות מומחה יועץ-רפואי מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה מיום 14.9.10 לבין הופעת מחלת הסוכרת בסמוך לאחריה. התובע הגיש לתיק בית הדין רישומים רפואיים ( ת/1 ו- ת/2) המלמדים לטענתו על מועד הופעת מחלת הסוכרת - בחודש 10/2010, מיד לאחר תאונת העבודה, וטען כי המדובר בשאלה שברפואה המצדיקה מינוי מומחה יועץ-רפואי.

6.                חרף התנגדות הנתבע לבקשה למינוי מומחה יועץ רפואי, ניתנה ביום 30/7/12 החלטה ולפיה נקבע כי יש למנות מומחה יועץ רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תאונה העבודה מיום 14/9/10 לבין מחלת הסוכרת ממנה סובל התובע.

7.                בהחלטה מיום 15/10/12 מונה פרופ' ויינטרוב מומחה לרפואה פנימית לשמש מומחה יועץ רפואי בתיק כאמור וחוות דעתו נמסרה ביום 11/11/12. בחוות הדעת קבע המומחה, כי התובע סובל מסוכרת מסוג 2, וכי לא קיים קשר סיבתי כלשהו בין מחלה זו לבין התאונה בעבודה. המומחה הפנה לכך שכשנה טרם התאונה נערכו לתובע בדיקות רפואיות, מהן עולה שכבר אז היה חולה בסוכרת, תוך שפירט בחוות הדעת את רמות הגלוקוז שנמצאו בבדיקות שנעשו לו, ואשר לפי חוות הדעת בהחלט מוגדרות כסוכרת. המומחה הוסיף וקבע שהתובע סובל מעודף משקל בולט, וכי בדיקת המעבדה שלו מצביעות על רמות נמוכות מאוד של HDL-C. לפיכך קבע המומחה, כי לתובע נתונים קונסטיטוציונאלים, אשר גרמו למחלת הסוכרת וכי לתאונה אין כל השפעה על הופעת המחלה. 

8.                בהחלטה מיום 15/11/12 הועברה חוות הדעת לצדדים וניתנה להם האפשרות להגיש בקשות לשאלות הבהרה, אולם לא הוגשו בקשות כאמור על ידי מי מהצדדים.

9.                הצדדים סיכמו אפוא טענותיהם בכתב: התובע הבהיר במסגרת סיכומיו שנוכח חוות דעתו של המומחה, אין הוא עומד על טענתו כי הסוכרת נגרמה,  ואולם הוא ביקש להשית על הנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, שכן  למרות שהגיש תביעה לנתבע כבר ביום 11/1/11, הרי שרק לאחר הגשת התביעה דנן,  בחודש נובמבר 2011, ניתנה החלטת הנתבע בתביעתו ביום 1/6/12; הנתבע טען בסיכומיו, כי התובע האריך בהליך שלא לצורך, שכן למעשה החלטתו מיום 1/6/12 נותרה על כנה גם לאחר חוות דעת המומחה. לפיכך טען הנתבע שאין מקום להטיל עליו את הוצאות ההליך.

10.           נוכח הסכמת הצדדים וחוות דעתו של המומחה, הרי שהתביעה להכיר בסוכרת כתאונת עבודה - נדחית בזאת.

בנסיבות שפורטו לעיל, מהן עולה כי בכל מקרה היה התובע מגיש תביעתו והתוצאה לא היתה שונה - אין אנו מוצאים לנכון לחייב מי מהצדדים בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

12.       זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג, (04 מרץ 2013 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.